יש לי קטע כזה, שאני רואה דברים. 
לא קטע כזה החוש השישי סטייל. לא דברים כאלה. 
אני רואה תמונות. 
אני רואה אור משגע. אני רואה קומפוזיציות, אני רואה את המבט הקטן שהגנבתם ביניכם כשהילד עשה משהו חמוד, אני רואה כמה שהבת דומה לאבא וקולטת שהיא גם עומדת כמוהו, אני רואה את היופי שלך, היופי הפנימי שנשפך לך החוצה מכל נקבובית, אפילו אם את לא רואה אותו. 

​

לא תמיד ידעתי מה הייעוד שלי אבל תמיד עסקתי באמנות בדרך כזאת או אחרת - אם זה בציור ופיסול, בעיצוב גרפי, בכתיבה (כשהייתי קטנה בכלל חלמתי להיות סופרת) ורק אחרי שהכרתי את האור שלי נפל לי האסימון - צילום. 

​

בצבא דווקא הייתי מאבחנת מדעי ההתנהגות והעברתי מבחנים לטירונים. אפילו אני לא האמנתי כשנעמדתי מולם עם ה-1.48 שלי וכולם השתתקו והקשיבו למה שיש לי להגיד. לא סתם ג׳רי סיינפלד אמר שדיבור מול קהל הוא הפחד הכי גדול של רוב האנשים.
היום, כשאני מעבירה סדנאות לצילום ועריכה, זה כבר פחות מפתיע אותי והפך להיות אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות. 

​

"טאף קוקי" ככה אבא שלי הגדיר אותי. הוא אמר את זה אחרי שהגבתי בקור רוח לתאונת דרכים ראשונה וקטנה שעברתי כמתבגרת, אבל חשבתי שיש משהו במה שהוא אמר כשאחרי הצבא טסתי לטייל במזרח לבד, כשעזבתי את הבית בגיל 21 או כשהחלטתי ללדת בלי אפידורל.

לטייל במזרח לבד הייתה החלטה מצוינת כי שם פגשתי את אור. שבועיים אחרי שחזרנו לארץ כבר עברנו לגור ביחד בתל אביב ומאז עברו 14 שנים, חתול מניאק ושני ילדים מתוקים.

​

אור תמיד אהב לצלם וביחד יצאנו לטיולי צילום. מאוד תסכל אותי כשהוא התעקש לצלם פרחים וציפורים ואותי פחות. אני התחלתי לצלם באירועים של המשפחה שלי בשביל הכיף, ואז צילומי הריון לגיסתי ואחי, ואז לחברות של גיסתי, ואז לאחותי ולחברות שלה. 

להבין מה הייעוד שלי לא קרה מיד, זה היה כדור שלג.
אהבתי את איך שאני מרגישה כשאני מצלמת. הרגשתי שכל חיי הסתכלתי מהצד וראיתי דברים, אספתי רגעים יפים ושמרתי אותם, ועכשיו יש לי את הכלי המושלם להנציח ולהגיש אותם ארוזים יפה יפה במתנה. 

​

אני פחות מצלמת פרחים ופרפרים. אני מצלמת אנשים. 
אני דומעת בקטעים המרגשים בכל אירוע כאילו זאת המשפחה שלי. 
אני יודעת כמה חשובים החיים. כמה כלום לא מובן מאליו. כמה חשובה המשפחה. איזה תפקיד מטורף ומאתגר זה להיות הורים. איזו הגשמה עצמית מדהימה זאת להיות עצמאית. 
זה מה שאני מעבירה בתמונות. אלה לא רק תמונות של המשפחה שלכם. אלה תמונות של החיים עצמם. הקשר שלכם ומה שאתם עושים ממנו זה הדבר הכי משמעותי שיש. 

אני עוזרת לכם לראות את עצמכם בתמונות - כמו שאתם באמת, רק בגירסה הכי טובה ויפה שלכם. אני מלמדת אתכם בסדנאות לעשות את זה גם בעצמכם - להתמקד ביופי ובטוב שיש בחיים שלכם ולהצליח להוציא אותו החוצה.